<h1>הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק סימן רכ"ג</h1>
<h2>דף לה:</h2>
שלא לאכול גבינות של עכו"ם (עיין בתוס') יש הרבה טעמים שאין נוהגים עתה ויש שנוהגין עתה, כגון שמעמידין בעור הקיבה וזה נוהג בינינו, אבל יש מקומות שמעמידין הגבינות בפרחים של קרדון, ובאותן המקומות אין נוהג איסור הגבינותא) גם טעם גלוי אינו נוהג בינינו, גם טעם חלב טמא אינו נוהג ומכל מקום אין להקל שכבר (ירוש' דשבת ה') נאסרה במנין, אך מותר (וכן השיב ר"י בתשובות) להניחם בבית עכו"ם בחותם כל דהו דלא טרח ומזייף. [סמ"ק סימן רכ"ג]. א) לפי אותו הטעם שפי' תלמודא טעמא דאיסור גבינו' מפני שמעמידין בעור קיבת נבילה הרי אין מעמידין אך לפי הטעם דמפרש רבי יהושע בן לוי טעמא דאיסור גבינות משו' ניקור פי' משום גילוי לפי זה יש לאסור הגבינות גם במקום שמעמידין בפרחי' ואף על גב דטע' גילוי אין נוהג בינינו מ"מ אין להקל שכבר נאסר במנין וקשיא דא"כ מים מגולים היה ראוי לאסור בינינו ואי משום שאין הנחשים מצוים הלא בגבינה אין אנו מקילין מטעם זה אלא צריך לומר דכיון דהטעם דאיסורא דמים הוי משום גילוי ועתה אין נחשים מצוים בינינו אם כן אין לנו להחמיר ולאסור מטעם דבר שבמנין ואם כן גבינות נמי לשתרו במקום שמעמידין בפרחים, ונראה כמו שפי' רבינו יעקב בתשובה, דאף על גב דאיסור גילוי אינו נוהג בינינו לגבי מים מכל מקום לגבי גבינות נוהג איסורא דגילוי משום דאי שרינן גבינות במקומות הללו שאין נחשים מצוים אתי נמי למשרי במקום שהנחשים מצוים דאע"ג דאנו נוהגים היתר במים מגולים ולא גזרינן אטו מקומות שהנחשים מצוים היינו משום דגבי מים לא שייך בהו לומר טעם של איסור כי אם משום נחשים וכיון שהדבר ידוע הוא דלא שייך טעמא דאיסור מים מגולים כי אם מטעם נחשים הילכך כי שרינן להו מים מגולים במקומות הללו שאין נחשים מצוים מכל מקום לא יבא להתיר כך במקומות שהנחשים מצוים אבל גבי גבינות דשייך בהו טעמי טובא לאסור בלא טעמא דגילוי כגון טעמא דעור קיבת נבילה וטעמא אחריני דקאמר תלמודא הלכך אי שרית להו לגבינות במקום שאין הנחשים מצוים אתית למשרי נמי במקום שהנחשים מצוים הלכך לפי אותו הטעם דמפרש רבי יהושע בן לוי טעמא דאיסור גבינות של גוים משום ניקור (פי' משום גילוי) יש לאסור הגבינות של גוים אפי' במקום שמעמידין אותו בפרחים והלכה כרבי יהושע כמו שפסק ר"ת ומיהו חמאה של עכו"ם נוהגין היתר בכמה מקומות ויש ליתן טעם בדבר דאף על גב דהגבינות אסורים משום גילוי כדפרישי' היינו דוקא משום דסתם גבינות יש מהם גומות בפנים ואי אפשר בלא צחצוח חלב כדאמר רבי ירמיה אליבא דרבי יהושע בן לוי לפי' ר"ת וחמאה אין בה שום גומות הלכך אין בה שום איסור.
שלא לאכול חלב שחלבו עכו"ם (ירושלמי מ"א) ואין ישראל רואהו שמא עירב בו חלב בהמה טמאה ואין חילוק בין יש בהמות טמאות בבית בין אין בהמות טמאות בבית, וצריך שיהא הישראל שם בשעה שיתחיל לחלוב ויראה שאין בכלי שום דבר ואח"כ אם יוצא ונכנס מותר, ואין חילוק להתיר היכא שחלבו הגוי לצרכוא). [סמ"ק סימן רכ"ג]. א)0ולאפוקי מאותם בני אדם שמתאכסנין בבית גוים ומוצאים חלב שחולבו הגוי לצרכו ואוכלין אות' דודאי איסורא קא עבדי דכיון שחלבו הגוי ואין ישראל רואהו מתחילת החליבה אסור בכל ענין עכ"ל.
<h2>דף לז:</h2>
שלא לאכול (עכו"ם ל"ה וע"ש בתו') שלקות וזהו בישולי עכו"ם, אך הפת עמדו עליו חכמים והתירוהו (ירו' שם מ"א ושם דף ג') ויש מפרשים שהיתר זה אפילו במקום שמצוי פת של ישראל וכן נהגו ויש מפרשים במקום שאין פת של ישראל מצויה, אבל אם פת ישראל מצויה אסור ומיהו עיסה של ישראל שנאפת על ידי גוים אסורה לדברי הכל, ואין מוכרין אותה לגוים שמא ימכרנה לישראלא) אבל בשלקות (וע"ש בתוס') כל דבר שאינו נאכל כמו שהוא חי ועולה על שולחן מלכים ללפת בו את הפת אסור, אבל אם נאכל כמו שהוא חי אפילו עולה על שולחן מלכים או אינו עולה על שולחן מלכים אף על פי שאינו נאכל כמות שהוא חי מותר, וביצה שצלאה הגוי אסורה כרבי יוחנן, ודגים (ביצה דף י"ז) קטנים שמלחן ישראל או גוי ובא גוי וצלאן מותר וכן דג מליח הלכהב) כחזקיה ובר קפרא דשרו, וכל שבישולו ביד ישראל בתחלה או בסוף שריג) ושכר (בתוספות) אין בו משום בישולי גוים, ושמן (דף ל"ו) של גוים רבי יהודא הנשיא ובית דינו נמנו עליו והתירו, וקסבר נותן טעם לפגם מותר, (פירוש משום דסתם כלים של עכו"ם אינן בני יומן) והכי הלכתא, ומיהו (דף ל"ה) חלתית שחתכו בסכין של עכו"ם אגב חורפיה דחלתית מחליא ליה, בצלים או כרשין או שומין בעינן ששים מן הסכין ואם לאו יהיה אסור וקטן (יבמות דף קי"ד) האוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו אפי' בדאורייתא וכ"ש בדרבנן. [סמ"ק סימן רכ"ג]. א) אם לא על ידי חתיכות קטנות או יחלקם לשפחות העומדות בבית ישראל. ב) דאין לחוש למלוח שמולח העכו"ם את הדג משום בישולי עכו"ם אף על גב דעל ידי מליח' הדג נאכל כמות שהוא חי עכ"ל. ג) בתחלה היינו הנחתו בתנור ביד ישראל אף על פי שגמר העכו"ם הבישול מותר אי נמי הניחו העכו"ם בתנור אך ישראל מסיק התנור גם זה מותר ולאו דוקא היסק גמור דבחיתוי בעלמא סגי או בזריקת קיסם כמו שרגילין העולם, וכתוב רבי יהודה שאם נתבשל כמאכל בן דרוסאי כבר ביד גוי דאין חתוי ישראל מועיל מכאן ואילך דכי היכי דאמרי' דכל שהוא כמאכל בן דרוסאי ביד ישראל דאין בו משום בישולי גוים מכאן ואילך הכי נמי נימא איפכא כדפרישי' ומיהו אומר הר' משה דאפילו נאפה ביד עכו"ם כמאכל בן דרוסאי ויותר שקרוב לגמור כל אפייתו מכל מקום כיון שמשביח עדיין באפייתו מועיל בו חיתוי ישראל להכשירו, וסופו ביד ישראל קרינן ביה כל זמן שמשביח באפייתו ע"כ, וא"ת אם כן קשה מההיא דאמרינן כל שהוא כמאכל בן דרוסאי אלמא חשיב ליה גמר בישול מכמו שהוא כמאכל בן דרוסאי, ואם כן היאך יועיל חיתוי הישראל אחר כן, ויש לומר דאף על גב דחשיב גמר בישול להקל מכל מקום לא חשיב גמר בישול להחמיר, ותדע דאמרינן בפרק אין מעמידין דכשהניח הישראל והפך הגוי דמותר דקרוב בישולא לאו כלום הוא ואפילו הכי קאמר דאיפכ' נמי שרי כגון שהניח גוי והפך ישראל דמותר וכן עשה מורי הר' יקר מעשה בשם הר"מ, ומורי הר' טוביה הי' חולק עליו, אבל אין להביא ראיה מההי' דאמרינן דסגי בתחלתו או סופו ביד ישר' דאיכא למדחי ולומר דכמאכל בן דרוסאי סופו הוא מכל מקום נראה פירש הרבי משה וכן נראה לעשות, עד כאן הגה"ה.
